רבים שואלים את עצמם, האם בכלל יש צורך בעריכת צוואה? חשיבותה של צוואה? מה יתרונותיה של צוואה?
אנסה, בקצרה, להסביר את יתרונותיה של צוואה.
ראשית, כדי לענות על שאלה זו, חשוב שנדע מה מצב הדברים כאשר המנוח לא השאיר אחריו צוואה, כלומר מיהם היורשים על פי החוק (ירושה על פי דין). במצב דברים זה, ברגיל, עזבונו של המנוח יתחלק בין בן הזוג (מחצית) לבין ילדיו (מחצית). במידה ובן הזוג אינו בחיים או במידה וילדי המנוח אינם בחיים, העזבון מתחלק בין הנכדים או ההורים או האחים של המנוח, כל מקרה לגופו.
לכן, אם אדם מסוים מעוניין להוריש את עזבונו, באופן שבו קובע החוק (ירושה על פי דין), אין ממש צורך לערוך צוואה, אלא אם כן חשוב לו לקבוע הוראה כזו או אחרת במסגרת הצוואה.
אולם, אם אותו אדם מעוניין להוריש את עזבונו לאנשים מסוימים או רוצה למנוע סכסוכים משפחתיים ומחלוקות בין בני המשפחה – הפתרון היחידי לכך הוא עריכת צוואה.
בנוסף, אם אדם מסוים רוצה שלאחר מותו, כל עזבונו יעבור לבן הזוג בלבד ולא לילדים (על מנת שבן הזוג הנותר בחיים לא יהיה תלוי ברצונם הטוב של ילדיו), ורק לאחר מותו של בן הזוג, יתרת העזבון תעבור לילדים – אזי בוודאי שמומלץ מאד לערוך צוואה!
אחרת, לאחר מותו, כמו שהסברתי לעיל, בן הזוג יורש רק מחצית מהנכסים, והילדים את המחצית השניה. לכן, אם, לדוגמא, אחד הילדים מעוניין בחלקו בדירת המנוח, הוא יכול לכפות על בן הזוג הנותר את מכירתה וחלוקת התמורה בין כל היורשים. כמובן שמדובר בסיטואציה שיש להניח שהמנוח לא היה רוצה שבן זוגו ייקלע אליה, בוודאי כאשר מדובר בבן זוג מבוגר.
בנוסף, במסגרת צוואה, יכול המוריש לתת התייחסות מלאה ומפורטת לפרטים שונים בנכסיו, לדוגמא להוריש לבן משפחה מסוים תכשיטים בעלי ערך רגשי מסוים.
לסיכום, במידה והמוריש רוצה לקבוע את זהות היורשים או למנוע סכסוכים משפחתיים והתנגדויות לצוואה או לקבוע מי יהיו היורשים לגבי נכסים מסוימים – אזי אין ספק שהדרך היחידה לכך היא עריכת צוואה.
