רשלנות רפואית בלידה

במקרים מסוימים – כן. אם יולדת מדווחת על כאבים עזים שמלווים בסימני מצוקה עוברית או באי-תגובה מצד הצוות, ואלה לא נבדקים או לא מטופלים כראוי, וכתוצאה מכך נגרם נזק ליולדת או ליילוד, ייתכן שמדובר בהתרשלות שחייבה התערבות מוקדמת, כמו ניתוח קיסרי מיידי.

ככלל, לפי חוק זכויות החולה (למעט מקרים חריגים המתייחסים למתן טיפול נדרש, דחוף ובלתי צפוי), על המטפל למסור כל מידע הנדרש למטופל כדי לאפשר לו לקבל החלטה לגבי הטיפול, ובין השאר מידע על: האבחנה; הפרוגנוזה (ההתפתחות הצפויה של המחלה ללא קבלת טיפול רפואי); הטיפול המוצע; חלופות לטיפול המוצע; סיכויים וסיכונים של הטיפול המוצע; אופי הטיפול (חודרני או לא); משך הטיפול; היותו של הטיפול חדשני.
בהתאם, גם לפני שמבצעים ביולדות טיפולים רפואיים כלשהם במהלך הלידה (מתן פיטוצין, מתן אפידורל וכיו"ב), יש לתת לה הסבר ולקבל את הסכמתה לכך. אם לא ניתנה הסכמה מדעת של היולדת, כלומר אם לא הסבירו לה בצורה ברורה את הסיכונים, האפשרויות והשלכות הטיפולים – מדובר בפגיעה בזכות לאוטונומיה של היולדת על גופה.
לפי הפסיקה, במקרה שלא הוכח קשר סיבתי בין הפרת חובת הגילוי ובין מתן ההסכמה המודעת לטיפול, הפיצוי בגין פגיעה בזכות לאוטונומיה בלבד הינו נמוך יחסית, שכן הוא ניתן רק בשל עוגמת הנפש שנגרמה למטופל, ועל בסיס הערכה של בית המשפט את חומרת הפגיעה באוטונומיה שלו.
אולם, כאשר מוכיח המטופל (ובענייננו, היולדת), כי אילו היה מקבל את המידע הדרוש לו לקבלת החלטה מושכלת, לא היה נותן הסכמה מדעת לטיפול שגרם לו לנזק, הרי שהוא יהיה זכאי לפיצוי בגין כל רכיבי הנזק שנגרמו לו כתוצאה מאי מתן ההסכמה מדעת.
בעבר הפיצוי הכספי על פגיעה בזכות לאוטונומיה היה סמלי, אולם בשנים האחרונות חלה תפנית ובית המשפט פוסק סכומים הנעים בין עשרות למאות אלפי ₪.

בוודאי. נזקים כמו שיתוק, פגיעה מוחית, או איחור התפתחותי – עשויים להיגרם כתוצאה מהתנהלות לקויה במהלך הלידה, כמו התעלמות מסימני מצוקה של העובר המתבטאים במוניטור העוברי, עיכוב בהוצאת התינוק, שימוש שגוי בוואקום, או אי מתן טיפול אנטיביוטי לאם לפני הלידה במקרה של נשאות של חיידק כמו חיידק ה- GBS.

בעקרון כן, אולם, אם הרופא או כל איש צוות אחר, פעל במסגרת עבודתו במוסד הרפואי (כגון: רופא מיילד שעובד בבית החולים שבו התרחשה הלידה), הרי שהתביעה, ברגיל, תוגש כנגד המוסד הרפואי, כאחראי על כל פעולותיהם של העובדים במוסד זה.

כן. נשים רבות עוברות טראומה קשה בעקבות לידה שבה חוו רשלנות רפואית. פגיעה נפשית – כמו פוסט טראומה או דיכאון קשה – יכולה להיות חלק בלתי נפרד מהתביעה.

במרבית המקרים – כן. תקופת ההתיישנות היא 7 שנים מהאירוע, ובמקרה של נזק לילד שנגרם במהלך הלידה, ברגיל, ניתן להגיש תביעה עד גיל 25 של הילד, אולם חשוב מאד לבדוק כל מקרה לגופו.

לפני הכל חשוב להפריד בין רשלנות רפואית בלידה לרשלנות רפואית שמקורה בהליך ליווי ההיריון.

רשלנות רפואית בלידה תעסוק במענה ובטיפול הרפואי שניתן במסגרת הלידה עצמה, החל מהגעת היולדת לבית החולים, או ממועד פנייתה לגורמי הרפואה לצורך קבלת סיוע בלידה (אמבולנס, צוותי חירום בלידת שטח/בית).

טענות התביעה במקרה של רשלנות רפואית בלידה עשויות להיות מופנות כנגד נותני השירות האדמיניסטרטיביים, רופא אישי, אחיות חדר הלידה, רופא מרדים לצורך מתן אפידורל ואחרים. יחד עם זאת, גורם התביעה אליו תופנה הדרישה ללקיחת אחריות ולפיצוי יהיה המוסד הרפואי בו התרחשה הלידה – לרוב בית החולים.

חשוב לדעת כי הצוותים הרפואיים בבית החולים ובמסגרות הבריאות בישראל מוגנים במסגרת אחריות שילוחית, שקובעת כי האחריות על פעולותיהם, לרבות טענת רשלנות, חלה על המוסד הרפואי המעסיק אותם.

מלבד זאת, לאחר בניית התביעה והגשתה, התביעה צפויה להתנהל אל מול חברת הביטוח המבטחת את המוסד הרפואי בביטוח אחריות מקצועית, ואחראית על תשלום פיצויי הנזיקין ככל שייקבעו בהסדר בין הצדדים או בהליך משפטי.

סכום התביעה ייקבע במהלך בניית התביעה, בהתאם להמלצת עורך הדין המטפל ברשלנות הרפואית, ובכפוף לתבחינים לפיצוי הקבועים בפקודת הנזיקין: היקף הפגיעה, היקף הנכות שנותרה, גובה אחוזי הנכות, כאב וסבל כתוצאה מהרשלנות, צרכי שיקום, צרכי טיפול בתינוק ולאורך חייו, עלויות הטיפול ואובדן הכנסה עתידי של האם ו/או התינוק.

• התעלמות מסימנים המעידים על מצוקת העובר וחוסר מתן מענה.
• בחירה בשיטת יילוד שאינה מתאימה לתרחיש הרפואי והובילה לפגיעה שהייתה נמנעת בשיטת לידה אחרת.
• אי ביצוע מעקב לידה בזמן אמת באמצעות מוניטור.
• אי מתן התייחסות מתאימה לנתונים שהוצגו על ידי המוניטור והעידו על מצוקת העובר.
• ליקויים ומחסור בתכנון כח האדם, ניהול הליך הלידה שלא בליווי רופא.
• קבלת החלטות בזמן אמת ובעת חירום על ידי גורמים שאינם מוסמכים ו/או מוכשרים לכך.
• עיכוב במתן טיפול ראשוני לרך היילוד/ליולדת, מה שהוביל להחמרת המצוקה ולנזק לאחר הלידה.
• ניהול רשלני של לידה או של ניתוח קיסרי.