אבחנה שגויה של רופא גרמה למום בגופו של ילד ונפסק לו פיצוי בגובה של 550,000 ש"ח
פסק דין מעניין (תיק זה לא טופל במשרדנו) בתחום הרשלנות הרפואית:
התלונה והתסמינים
אורי (שם בדוי), היה כבן 3.5 שנים כאשר אביו לקח אותו לרופאת המשפחה עם תלונות על כאבי בטן שהחלו יום קודם לכן, וטופלו בסירופ לשיכוך כאבי בטן. הרופאה בדקה את אורי ומצאה את אשכו השמאלי נפוח, חם, עם רגישות ניכרת במישוש והפנתה אותו לחדר מיון ילדים.
רשלנות רפואית באבחון
אורי ואביו הגיעו לחדר מיון בשעות הערב, כאשר אורי סובל ממצב המכונה "תסביב אשך". רופא ילדים שבדק את אורי ציין שמצבו הכללי טוב, שהאשך עם אודם וחום מקומי ושלא ניתן היה לבדוק אותו בשל רגישות רבה.
אורולוג תורן שבדק את אורי אף הוא, לא זיהה את התסמינים והממצאים שדרשו התערבות כירורגית מיידית, ושיחרר את אורי לביתו תחת אבחנה שגויה של הצטברות מים סביב האשך (מיימת אשכים), עם המלצה לטיפול סימפטומטי (טיפול בתסמינים) בלבד, וכן המלצה לחזור לחדר מיון בכל מקרה של הרעה במצב.
הליך רפואי מתקן
למחרת, כאשר ראה אביו של אורי שהוא ממשיך לסבול מכאבים ומתקשה לעמוד, הוא החזיר אותו לחדר מיון. בשל נפיחות בשק האשכים, בצקת על פני עור השק, אשך נפוח ורגיש, הוחלט על ניתוח מיידי, שבוצע כבר באותו היום, לאחר הכנתו של אורי ומספר שעות צום כנדרש. בניתוח שבו השתתף האורולוג התורן, נמצא האשך בצבע כחלחל ומסובב פעם וחצי על צירו. לאחר התרת התסביב וחימומו, התאושש האשך חלקית והמנתחים קיבעו את שני האשכים.
אורי נותר להשגחה ולהתאוששות למשך יומיים, לאחריהם שוחרר לביתו. כעבור עשרה ימים הגיע לבית החולים לצורך ביקורת שגרתית שעברה בהצלחה, ואורי שוחרר ללא הנחיות נוספות וללא המלצה למעקב.
גילוי מאוחר של נזקי הרשלנות הרפואית
חלפו עברו השנים, אורי בגר ועמד לפני גיוסו לצה"ל. בעקבות בדיקות שגרתיות בלשכת הגיוס התגלה שאשכיו נמקו ושגופו אינו מייצר טסטוסטרון. כחלק מהבירור התבקש להמציא מסמכים מהניתוח, אביו פנה לארכיון בית החולים, קיבל תיעוד והמציא אותו ללשכת הגיוס. אורי התגייס ושירת שירות מלא. בהמשך נישא לחברתו, כעבור זמן קצר התגרשו וכיום הוא נשוי בשנית ואב לילדה מתרומת זרע. הוא נזקק לטיפול הורמונלי באופן שוטף.
ההליך המשפטי
אורי הגיש תביעה כנגד בית החולים, בטענה כי בעת ביקורו הראשון בחדר המיון, התרשל הרופא בכך שלא ערך לו בדיקה מלאה ולכן לא אבחן את העובדה שהוא סובל מתסביב אשך. בפני בית המשפט העידו המומחים הרפואיים מטעם שני הצדדים, אולם רופא חדר המיון עצמו לא הובא לעדות.
בית המשפט פסק כי בדיקתו של הרופא הייתה חסרה ועל כן רשלנית. נוסף לכך, קבע בית המשפט, כי הרופא לא בדק את מיקום האשך השמאלי בשק האשכים, לא בדק אם אורי יכול ללכת ולקפוץ, ולא הסביר מדוע הוא חושד ב"מיימת" ולא ב"תסביב אשך". נוסף לזאת, בית המשפט קבע גם כי היה על הצוות לחשוד בקיומו של תסביב ולהפנות את אורי לניתוח חוקר, מה שלא בוצע בפועל. הדברים מעידים על רשלנות מקצועית שהובילה לתוצאה המצערת. לגבי האשך הימני, קבע בית המשפט כי אין קשר בין האירוע ביחס לאשך השמאלי למצבו של האשך הימני. בית המשפט בחן את נזקיו של אורי ופסק לו פיצויים בסך כולל של כ- 550,000 ₪.
המקרה נותן מענה על מספר סוגיות הנוגעות לרשלנות רפואית המתגלה באיחור של שנים, לחשיבות התיעוד ולעניין משקלה של העדות של הרופא המטפל:
התיישנות
כפי שניתן ללמוד מפרטי התיק, תחילתו של האירוע הוא בילדותו המוקדמת של אורי, בגיל 3.5, והתביעה הוגשה בבגרותו, לאחר למעלה מ-15 שנים.
על פי חוק התיישנות רשלנות רפואית חלה לאחר 7 שנים מיום היווצרות העילה.
כיצד במקרה זה טופלה התביעה חרף הזמן הארוך שחלף?
במקרה זה מועד ההתיישנות אינו מתחיל מיום התרחשות הנזק, בשל שני חריגים בחוק:
- מועד ההתיישנות ייקבע על פי המועד שבו נולדה עילת התביעה – במקרה זה עילת התביעה היא הנזק שנגרם לאורי, ואשר התגלה מאוחר יותר, כעבור שנים, בהליכי המיון השגרתיים טרם גיוסו של אורי.
- דחייה אוטומטית נוספת למועד תחילת הספירה לעניין ההתיישנות, נוגעת לגילו של אורי בעת המקרה. מאחר ואורי היה קטין בשעה בה התרחשה הרשלנות האמורה, ההתיישנות תיכנס לתוקפה לאחר 7 שנים מיום הגעתו לגיל 18, קרי עם הגעתו לגיל 25.
חשיבות התיעוד הרפואי והאחריות לשמירת המידע
מרבית המטופלים נוהגים לשמור מסמכים רפואיים למשך מספר חודשים ואף מספר שנים, ולהשליכם לאחר מכן. מקרה זה מלמד על חשיבות בשמירת התיעוד גם לאחר שנים רבות לאחר המקרה.
יחד עם זאת, היעדר מסמכים רפואיים אינו סיבה לוויתור מראש על זכויות, וככל שקיים חשד לרשלנות, גם אם מדובר בהליך רפואי שהתרחש לפני שנים ארוכות, חשוב להתייעץ עם גורם משפטי מקצועי, ובמקרה הצורך להפנות בקשה לגילוי המסמכים אל המוסד הרפואי הרלוונטי.
על פי חוק (תקנות בריאות העם (שמירת רשומות), תשל"ז-1976) בית החולים מחויב בשמירת המסמכים הרפואיים למשך תקופות משתנות בהתאם לסוג ההליך/המסמך, ולמסירת עותק למטופל/ת על פי דרישה.
במקרה זה נדרשו מסמכי הניתוח אותם מחויב בית החולים לשמור למשך 10 שנים, תיק רפואי המחייב בשמירה למשך 20-25 שנים, ומסמכי חדר מיון הנשמרים למשך 7 שנים. על פניו לפחות בנוגע לחלק מן המסמכים תם פרק הזמן בו מחויב בית החולים לשמור את המסמכים, אולם מאחר ומדובר בטיפול בקטין, מחויב בית החולים לשמור על המסמכים למשך 7 שנים נוספות מיום הגעתו לגיל 18.
תביעת רשלנות רפואית ללא עדות הרופא המטפל
תביעה זו עסקה ברשלנות האורולוג שבדק את אורי בחדר המיון, והחליט על שחרורו ללא ביצוע הבדיקות הנדרשות בהתאם לתסמינים ולממצאים.
נפגעי רשלנות רפואית רבים חוששים מתביעה לאחר שנים ארוכות, ואף טועים לחשוב שבשל עזיבתו של רופא, קושי באיתור הרופא או מגבלה אחרת, לא ניתן יהיה לבסס את התביעה כנגדו.
על מנת לעשות סדר בדברים נתייחס למספר נקודות:
- רופאים נהנים מהגנה שילוחית, מה שאומר שתביעת רשלנות רפואית מוגשת כנגד בית החולים/קופת החולים/המוסד המטפל – ולא כנגד הרופא שהתנהלותו נגועה כביכול ברשלנות.
- תביעת רשלנות רפואית מתבססת על חוות דעת של מומחים רפואיים אובייקטיביים, שאינם נוגעים ישירות למקרה. חוות דעת של מומחים רפואיים אלו יעסקו בבחינת ההתנהלות בהליך הרפואי על פי עדויות המטופל, התיעוד הרפואי כפי שהתקבל מבית החולים, חוות דעת רפואיות אחרות העוסקות במצבו הרפואי של המטופל ובנזק שנגרם לו.
- עדותו של הרופא המטפל עשויה להידרש על ידי ההגנה, לצורך הצגת עמדה והגנה על החלטותיו ודרך פעולתו, לדחיית טענת הרשלנות הרפואית. במקרה כזה תעמוד לתביעה הזכות לחקור את הרופא ולתקוף את עמדתו.
- לעדות של רופא תורן בחדר מיון הניתנת לאחר למעלה מ-15 שנים אין כל משקל, ואין מצופה ממנו לזכור את המקרה, ובנסיבות אלו כלל המידע הנוגע להתנהלותו של הרופא והטיפול שניתן, יבוסס על התיעוד הרפואי.
אופן קביעת הפיצוי
ככל שהתקיימה רשלנות רפואית, תחשיב הפיצוי ייגזר מראשי הנזק המוכרים בחוק. על פניו, במקרה זה המטופל שניזוק בילדותו המשיך בחייו, אינו חווה תסמינים ומגבלות בחיי היום יום, ואף המשיך לשירות צבאי ולהקמת משפחה.
אם כן, מהו הנזק המזכה בפיצוי וכיצד ניתן להעריך אותו?
חרף שגרת החיים הנורמטיבית כביכול של אורי, נקבע פיצוי משמעותי בגובה 550,000 ₪, בהתבסס על הכרה במספר ראשי נזק:
- פגיעה בפוריות – העובדה שאורי אינו מייצר טסטוסטרון והפגיעה הבלתי הפיכה בפוריות, מהווה גם פגיעה בזכות יסוד. הזכות להורות נתפסת כחלק מהזכות לאוטונומיה, כבוד וחירות אישית, לרבות האפשרות להוליד ילדים, לגדלם ולממש את ההורות כחלק מזהות האדם.
תחשיב הנזק משלב בין פיצוי על הפגיעה בזכות יסוד זו, וכן בהשלכות האישיות והכלכליות הכרוכות בהבאת ילדים לעולם באמצעות תרומת זרע.
- כאב וסבל (נזק לא ממוני) – ניתוח החירום שבוצע באיחור, תסמינים וכאב, גילוי הנזק והשלכותיו בגיל ההתבגרות, ההשפעה הנפשית והפגיעה בדימוי האישי, כל אלו מוכרים כנזק בלתי ממוני וכעילה לפיצוי.
- טיפולים רפואיים עתידיים – מאחר ואורי נזקק לטיפול הורמונלי קבוע, הפיצוי הניתן כלל גם כיסוי של עלויות טיפול ומעקב הורמונלי, להם הוא צפוי להזדקק למשך שארית חייו.
