לידה היא אחד האירועים המשמעותיים והמרגשים בחייה של אישה, אך גם תהליך רפואי מורכב הכרוך בסיכונים. בעוד שמרבית היולדות משתחררות לביתן בתוך זמן קצר בידיים מלאות ומחלימות באופן תקין, ישנם מקרים שבהם הלידה מסתבכת. אחד הסיבוכים המסוכנים והמוכרים ביותר הוא דימום לאחר לידה.
כל אישה מאבדת דם במהלך הלידה ולאחריה, ודימום מסוים לאחר הלידה הוא תופעה טבעית וצפויה. עם זאת, כאשר הדימום מתמשך, עוצמתי או שאינו זוכה למענה רפואי מהיר ומקצועי, הוא עלול לגרום לנזק חמור ואף מעמיד את היולדת בסכנת חיים.
כאשר הצוות הרפואי לא זיהה בזמן את הדימום, לא טיפל בו כראוי או התעלם מסימני אזהרה ברורים, עשוי הדבר להיחשב למקרה של רשלנות רפואית בלידה, ונגרם נזק ליולדת, עשויה לקום עילה לתביעת רשלנות רפואית וזכות לפיצויי נזיקין בסך מאות אלפי ₪ ויותר.
מהו דימום לאחר לידה?
דימום לאחר לידה (Postpartum Hemorrhage) מוגדר בדרך כלל כאובדן דם משמעותי לאחר הלידה. מדובר באחד הגורמים המרכזיים לתחלואה ולתמותת יולדות בעולם.
הדימום עשוי להופיע מיד לאחר הלידה או להתפתח במהלך השעות והימים שלאחריה.
בין הגורמים הנפוצים לדימום לאחר לידה:
- אי התכווצות תקינה של הרחם לאחר יציאת השליה.
- שאריות שליה שנותרו ברחם.
- קרעים בצוואר הרחם, בנרתיק או ברחם.
- הפרעות קרישה.
- היפרדות שליה.
- קרע ברחם במהלך הלידה.
מאחר ומדובר בסיבוך מוכר היטב, משרד הבריאות ובתי החולים קבעו נהלים ברורים לזיהוי מוקדם ולטיפול מהיר, למניעת סיבוכים ונזק ליולדת.
מתי מדובר בסיבוך טבעי?
חשוב להבין שלא כל דימום לאחר לידה מעיד על רשלנות רפואית, ועצם היווצרות הדימום לא ייחשב לרשלנות בפני עצמה. גם כאשר הצוות הרפואי פועל במסירות ובמקצועיות עשוי להתפתח דימום משמעותי המצריך מענה וטיפול דחוף.
בדומה לסיבוכים אחרים בלידה, עצם התרחשות הדימום אינה מספיקה כדי להוכיח רשלנות. בתי המשפט מבחינים בין סיכון רפואי מוכר שהתממש למרות טיפול תקין, לבין מצב שבו הצוות הרפואי לא פעל כפי שהיה מצופה ממנו בנסיבות דומות, ויצר את הסיכון בהתנהלותו.
כך למשל, יולדת עלולה לפתח דימום חריף בשל הפרעת קרישה נדירה שלא הייתה ידועה מראש, או בשל תגובה בלתי צפויה של הרחם לאחר הלידה. במקרים כאלה, כאשר הצוות פעל במהירות, ביצע את הבדיקות הנדרשות והעניק טיפול מתאים, לא בהכרח מדובר ברשלנות.
מתי דימום לאחר לידה עלול להיחשב לרשלנות רפואית?
המצב משתנה כאשר קיימים סימנים ברורים לדימום או לסיכון לדימום, והצוות הרפואי אינו פועל כנדרש.
דוגמאות למצבים שעשויים להצביע על רשלנות רפואית:
- אי זיהוי מוקדם של גורמי סיכון דוגמת הפרעות קרישה ידועות, שלייה נעוצה או היריון מרובה עוברים עשוי להוות רשלנות רפואית בהיריון.
- אי ביצוע בדיקות נחוצות
- עיכוב במתן טיפול או שחרור יולדת לביתה למרות סימנים מחשידים.
- טיפול מאוחר בדימום פעיל- עיכוב במתן תרופות לכיווץ הרחם, אי הזעקת רופא בכיר, עיכוב במתן מנות דם או דחייה של התערבות ניתוחית.
- אי זיהוי שאריות שליה- שאריות שליה שנותרות ברחם ומהוות גורם נפוץ לדימומים מסוכנים לאחר הלידה.
- רשלנות רפואית באבחון סימנים מוקדמים של דימום לאחר לידה עלולה לגרום להחמרה משמעותית במצבה של היולדת.
נזקים אפשריים ותחשיב הפיצוי
דימום לאחר לידה אינו מסתכם תמיד באובדן דם זמני, ועשוי לגרום לנזקים מהותיים דוגמת: כריתת רחם, פגיעה בפוריות, נזק מוחי כתוצאה ממחסור בחמצן, נכות קבועה ואף למות היולדת.
תביעת רשלנות רפואית נועדה לפצות את היולדת ו/או משפחתה על הנזק שנגרם, ולא להעניש את המוסד הרפואי.
לצורך חישוב הפיצוי נבחנים מספר ראשי נזק:
הפסדי השתכרות- כאשר הפגיעה מגבילה את יכולת העבודה של הנפגעת, באופן זמני או קבוע, הפיצוי יכלול אובדן הכנסות בעבר ובעתיד.
הוצאות רפואיות- עלות טיפולים, תרופות, הוצאות שיקום, מעקבים רפואיים, טיפולים נפשיים וכל הוצאה עתידית הצפויה בעקבות הנזק.
עזרת צד שלישי- במקרים שבהם היולדת נזקקת לסיוע מבני משפחה או ממטפלים.
כאב וסבל- פיצוי בגין הכאב הפיזי, הסבל הנפשי, הפגיעה באיכות החיים ולעיתים גם פגיעה בפוריות ובאוטונומיה של האישה על גופה.
כאשר מדובר בנכות משמעותית או בפגיעה ארוכת טווח, הפיצויים עשויים להגיע למאות אלפי ואף למיליוני שקלים.
מה תפקידו של עורך הדין?
תביעות רשלנות רפואית בלידה הן מהמורכבות ביותר בעולם המשפט, ודורשות הבנה מעמיקה של ההיבטים הרפואיים והמשפטיים גם יחד. כבר בפגישת הייעוץ הראשונית יידע עורך הדין המנוסה להעריך את היתכנות התביעה ופוטנציאל הפיצוי ככל שקיים, ולבצע הערכה מקצועית של המקרה עם מומחה רפואי מתאים. ככל שמומחה רפואי שבחן את התיק יביע את דעתו כי אכן מדובר במקרה של רשלנות רפואית שניתן להוכיחו, ניתן יהיה לפעול למיצוי זכויותיה של היולדת, עורך הדין יגיש את התביעה תוך ניתוח מדוקדק של הרשומות הרפואיות וחוות הדעת הרפואית.
בין תפקידיו של עורך הדין:
- איסוף מלוא התיעוד הרפואי.
- לימוד הרשומות הרפואיות ואיתור כשלים בהתנהלות הצוות.
- קבלת חוות דעת מומחה רפואי.
- הוכחת הנזק.
- הוכחת הקשר הסיבתי בין הכשל הרפואי לבין הנזק.
- ניהול המשא ומתן מול חברות הביטוח והמוסדות הרפואיים.
- ייצוג בבית המשפט.
בפועל, חוות הדעת הרפואית היא לב התביעה, אך עורך הדין הוא זה שמחבר בין נפגעות הרשלנות למומחה המתאים, מכוון ומגדיר את השאלות הרפואיות, ובונה את התמונה המלאה שמתרגמת את הממצאים הרפואיים לעילת תביעה משפטית.
