במסגרת תביעת רשלנות רפואית, הן נזק גוף והן נזק נפשי נכללים תחת הגדרת ה"נזק" הרחבה שבפקודת הנזיקין, ומזכים בפיצוי. שני סוגי הנזקים הללו מעוגנים בחוק ובפסיקה, ודורשים עמידה בתבחינים המוגדרים, היוצרים עילת תביעה שעיקרה רשלנות רפואית. ההבדל המרכזי הוא שנזק גוף נחשב לרוב כנזק "מוחשי" הנובע מפגיעה פיזית, בעוד נזק נפשי עשוי להיות נזק "בלתי מוחשי" העומד בפני עצמו או נלווה לפגיעה פיזית.
בעוד שנזק גוף מוכח לרוב באמצעים רפואיים אובייקטיביים, הוכחת נזק נפשי דורשת עמידה בתבחינים מוגדרים של חובת ההוכחה, כאשר בתי המשפט נוהגים זהירות רבה יותר בתביעות אלו, בשל אופיין הסובייקטיבי והחשש מפני תביעות סרק.
עקרונות משפטיים המאפיינים רשלנות רפואית
העקרונות המשפטיים והתבחינים עליהם מבוססת רשלנות רפואית הם אחידים, הן כאשר מדובר בנזק נפשי והן כאשר הנזק הוא גופני:
- חובת ההוכחה הכללית – בשני המקרים, על התביעה מוטלת החובה להוכיח את קיום חובת הזהירות החלה על הגורמים הרפואיים, הפרת חובה זו וחריגה מנורמות הטיפול, קיומו של נזק וקשר סיבתי עובדתי בין הנזק שנגרם להתרשלות האמורה.
עם זאת, כאשר מדובר בנזק נפשי, עולות מורכבויות ייחודיות הנוגעות ל־נטל ההוכחה בתביעות רשלנות רפואית, ובפרט לאופן ביסוס הקשר הסיבתי והיקף הנזק.
ההיבטים המייחדים תביעות רשלנות רפואית העוסקות בנזק נפשי סובבים בעיקרם סביב מורכבות ההוכחה:
- הוכחת קשר סיבתי בנזק נפשי – על הניזוק להוכיח שרשרת סיבתית ברורה בין המעשה הרשלני, הזעזוע הנפשי והנזק שנגרם בעקבותיו.
- זהירות וריסון – בשל הקושי לזהות ולכמת נזק נפשי שאינו נלווה לפגיעה פיזית, בתי המשפט נוקטים משנה זהירות כדי למנוע "הצפה" של תביעות בגין נזקים פעוטי ערך או תביעות סרק.
- נפגעי משנה – כאשר הנזק הנפשי נגרם לאדם שלא נפגע ישירות מהרשלנות (דוגמא: הורה שילדו נפגע), הוכחת הנזק כפופה לתנאים מחמירים: קרבה משפחתית ראשונה, התרשמות ישירה מהאירוע, קרבה בזמן ובמקום, ונזק נפשי משמעותי המתועד ברשומות הרפואיות.
ככל וניתן להוכיח את הנזקים הנפשיים, בדומה לנזקי הגוף, תיבחן השפעת הנזקים הללו על חיי הנפגעים, וכנגזרת על גובה הפיצוי הכספי שייקבע להם, דרך מסלולים של נזק ממוני (הפסדי שכר והוצאות) ונזק שאינו ממוני.
ההבדלים המושגיים בין נזק גוף לנזק נפשי
- נזק מוחשי מול בלתי מוחשי – נזק גוף מוגדר כנזק מוחשי הנגרם כתוצאה מפגיעה פיזית. לעומת זאת, נזק נפשי מסווג כנזק בלתי מוחשי כאשר הוא נגרם ללא פגיעה פיזית נלווית, או כאשר הוא נגרם בשל חשיפה לסבלו של אדם אחר.
- נזק פסיכו-פיזי – הפסיקה מכירה בכך שההבחנה בין נזק נפשי "טהור" לנזק פיזי אינה תמיד חדה, שכן תחושות נפשיות עזות (דוגמת פחד או הלם) עשויות להוביל להשלכות פיזיות ממשיות.
- החמרה של מצב נפשי קודם – גם כאשר אירוע של רשלנות רפואית גורם להתפרצות, להחמרה ולהידרדרות של הפרעות אישיות שאובחנו בעבר, הגורם הנתבע שאחראי לטיפול הרשלני יהיה אחראי למלוא הנזק, שכן עליו לקבל את הניזוק כפי שהוא. יחד עם זאת, אלו מצבים שצריך לבחון בהם כל מקרה לגופו ולנסיבותיו הייחודיות.
השפעה על גובה הפיצויים וראשי הנזק
הפיצויים בשני סוגי הנזקים מתחלקים לשתי קטגוריות עיקריות:
נזק ממוני – תחשיב הניתן לכימות פיננסי
- פגיעה בכושר השתכרות בעבר ולעתיד: פיצוי על אובדן הכנסה עקב הנכות הפיזית או הנפשית.
- הוצאות בעבר ולעתיד: כיסוי עלויות טיפול רפואי, טיפול פסיכולוגי, סיעוד, שיקום, ציוד והתאמת מגורים, טיפול והשגחה.
נזק שאינו ממוני – תחשיב מוערך
- כאב וסבל: פיצוי על הייסורים הגופניים והנפשיים. נזק זה אינו ניתן לשומה מדויקת ונקבע לפי אומדן שיפוטי.
- אובדן הנאות החיים: פיצוי על הגריעה מהיכולת ליהנות מפעילויות יומיומיות, תחביבים וקשרים חברתיים. לרוב, ראש נזק זה חוסה תחת ראש נזק "כאב וסבל".
- קיצור תוחלת חיים: ראש נזק המוכר במקרים של פגיעה גופנית קשה שגרמה למוות או לקיצור צפוי בתוחלת החיים של הניזוק. לרוב, פיצוי בראש נזק זה ייכלל במסגרת הפיצוי בגין "כאב וסבל".
- פגיעה באוטונומיה: ראש נזק שנובע מהעדר הסכמה מדעת של המטופל לטיפול אשר הובילה לתחושות של כעס, תסכול, אכזבה וכיו"ב.
במקרים שבהם נגרם נזק גופני כתוצאה מהתרשלות רפואית, בחינת היקף האחריות והנזקים מחייבת לעיתים פנייה ל־עו"ד רשלנות רפואית לנזקי גוף, הבקיא הן בדין הנזיקין והן בהיבטים הרפואיים הרלוונטיים.
חוות דעת מומחה להוכחת נזק נפשי
בדומה לתביעות רשלנות רפואית אחרות, הבסיס לתביעה יהיה קיומה של רשלנות של גורמי הטיפול, וככל שהתקיימה כזאת, בהוכחת הנזק הנפשי והקשר הסיבתי לאירוע. תנאי סף לכל תביעת רשלנות רפואית הוא חוות דעת של רופא מומחה התומכת בטענת הרשלנות. בתביעת רשלנות רפואית שעיקרה נזק נפשי, בנוסף לחוות הדעת של המומחה בתחום הטיפול הרלוונטי (אורתופדיה, כירורגיה, מומחה היריון ולידה) נדרשת גם חוות דעת של מומחה רפואי בתחום בריאות הנפש (פסיכיאטר).
מטרתה של חוות הדעת הפסיכיאטרית היא להוכיח את הקשר הסיבתי בין הפגיעה הנפשית לאירוע וכן את גובה הנכות הרפואית של הניזוק. במקרים מיוחדים, כגון במקרים של חסרון כיס של התובע, בית המשפט רשאי לפטור את התובע מהגשת חוות דעת פסיכיאטרית, ולמנות פסיכיאטר מומחה מטעם בית המשפט.
