המונח "קשר סיבתי" שנראה לעיתים טכני ויבש, הוא למעשה הליבה של האחריות המשפטית בתחום הרשלנות הרפואית, והוא מהווה את הקו המפריד בין מקרה מצער אך בלתי נמנע לבין עוולה משפטית המזכה בפיצוי.
על מנת להוכיח רשלנות רפואית לא די בטעות לא סבירה או כשל של הצוות הרפואי, אלא יש להוכיח גם את הנזק הנגרם לחולה, וגם את הקשר הסיבתי בין הדברים. בהיעדר קשר סיבתי לא תקבע אחריות של הצוות הרפואי.
סוגיית הקשר הסיבתי בתביעת רשלנות רפואית היא החוליה השלישית בשאלת האחריות. לאחר שנבחנת השאלה אם אכן הייתה טעות רפואית לא סבירה, ולאחר שנבחנת השאלה האם נגרם נזק משמעותי לחולה, בודקים האם התקיים קשר סיבתי רפואי ומשפטי בין הרשלנות לבין הנזק.
מהי רשלנות רפואית?
הליכים רפואיים רבים אינם מסתיימים כמצופה, ומובילים לצורך בהליכים מתקנים, כאב וסבל לחולה ולעתים גם נכות, מגבלות והשלכות ארוכות טווח. לא כל אירוע רפואי המסתיים באופן מצער ו/או שלא כמצופה מעיד על רשלנות רפואית, ובמרבית המקרים מדובר בהסתבכות טבעית, תגובה של הגוף לאירוע ונזקים שלא ניתן היה למנוע בנסיבות האמורות.
יחד עם זאת, במקרים אחרים, אותה תוצאה מצערת ונזק הנגרם לחולה אינם כורח המציאות, כי אם תוצאה של רשלנות רפואית וטיפול שניתן שלא על פי אמות המידה המחייבות צוותי טיפול ורפואה בישראל. במקרים אלו עשויים המטופלים הנפגעים להיות זכאים לפיצוי כספי גבוה במיוחד, שיפצה על הכאב והסבל, הוצאות הטיפול והשיקום, אובדן ההכנסה ונזקים אחרים, ובעיקר ישיב למטופל את תחושת הצדק.
עילת רשלנות רפואית מבוססת על קיומם של 3 תבחינים:
- כשל/טעות רפואית – טיפול הניתן שלא על פי חובת הזהירות ושאינו עומד במבחן הסבירות: כיצד רופא/צוות סביר היה פועל בנסיבות דומות.
- נזק רפואי – נזק מהותי ומוכח הנגרם לחולה באותו הליך רפואי.
- קשר סיבתי – קשר קיים ומוכח בין ההתנהלות הרשלנית של הרופא/הצוות הטיפולי, לבין הנזק אשר נגרם לחולה.
מהו קשר סיבתי ברשלנות רפואית
המונח "קשר סיבתי" מתאר את הקשר שבין המעשה הרשלני לבין התוצאה המזיקה. במובן המשפטי, מדובר בשאלה האם הנזק היה מתרחש גם לולא אותה רשלנות. ככל שהתשובה שלילית, כלומר אילולא המחדל או הטעות לא היה נגרם הנזק, הרי שקיים הקשר הסיבתי הנדרש להוכחת טענת הרשלנות הרפואית.
לעומת זאת, כאשר התשובה לשאלה חיובית, זאת אומרת שהנזק הנגרם לחולה היה נגרם גם אילולא אותה התנהלות רשלנית, הרי שנשלל קיומו של קשר סיבתי ונשללת הזכות לפיצוי, גם אם נפל פגם באופן הטיפול.
המשפט מבחין בין שני סוגי קשר סיבתי:
- קשר סיבתי עובדתי רפואי – השאלה העובדתית הפשוטה: האם המעשה/המחדל גרם לנזק בפועל?
- קשר סיבתי משפטי – גם אם מבחינה עובדתית יש קשר, נבדק האם נכון וצודק להטיל אחריות משפטית על הנתבע. זהו סינון נורמטיבי שמונע הטלת אחריות במקרים שבהם הקשר רחוק מדי או הנזק בלתי צפוי.
למידע מקיף על יסודות ההליך המשפטי בתביעות רשלנות, ניתן לקרוא עוד כאן: תביעה על רשלנות רפואית
כיצד בוחנים את הקשר הסיבתי העובדתי?
הכלי המרכזי לבחינת הקשר הסיבתי העובדתי הוא מבחן "אלמלא": האם הנזק היה נגרם גם אלמלא פעולת הרופא?
אם התשובה היא שלילית, אכן מתקיים קשר סיבתי. יחד עם זאת, הרפואה אינה מדע מדויק, ולעיתים קיים קושי לקבוע בוודאות מה גרם לנזק, והאם היה נגרם בכל מקרה אם לאו. במקרים אלו, נדרש בית המשפט להכריע באמצעות שקלול הסתברויות, חוות דעת רפואיות ובחינת תרחישים חלופיים.
כך למשל, אם מטופל נפטר לאחר ניתוח, אך מצבו הרפואי היה קשה מאוד מלכתחילה, ייבחן האם גם טיפול תקין היה עשוי למנוע את מותו. במקרים שבהם הסיכון למוות היה גבוה גם ללא הרשלנות, הקשר הסיבתי עלול להישמט.
ומהו הקשר הסיבתי המשפטי?
גם כאשר נמצא קשר עובדתי, על בית המשפט לשאול האם יש מקום להטיל אחריות משפטית על הנתבע בגינו. לשם כך נעשה שימוש במבחנים משפטיים נורמטיביים, ביניהם מבחן הציפיות, מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר. מבחן הציפיות עוסק בשאלה האם היה על הרופא/הצוות המטפל לצפות את הנזק כתוצאה מהמעשה.
על פי מבחן זה, במקרה בו הרופא התרשל בתפקידו, אולם הנזק שנגרם לחולה בשל פעולותיו הוא תוצאה של אירוע בלתי צפוי לחלוטין, בית המשפט עשוי לקבוע שהקשר המשפטי נקטע.
הגישה המשפטית מבוססת על עקרונות של צדק והגינות. לא ניתן להטיל על גורם רפואי אחריות לכל תוצאה שלילית, ואף לא על כל טעות, וככל שלא ניתן היה לצפות או למנוע את הנזק, לא ניתן להטיל עליו את האחריות לקיומו.
בין המקרים העוסקים בקשר סיבתי בתחום הרשלנות הרפואית:
בפסק דין שבו נבחנה אחריות רופא משפחה שלא הפנה בזמן לבדיקת ממוגרפיה, נדרש בית המשפט להכריע האם האיחור באבחון גרם בפועל להתפשטות הסרטן. לאחר שמומחים קבעו שהגידול היה כבר במצב מתקדם בעת שהיה ניתן לאבחן אותו, נקבע שאין קשר סיבתי בין המחדל לבין התוצאה הטרגית.
מנגד, בתיק שבו טיפלתי נבחנה אחריות רופאת עור שלא אבחנה יבלת כראוי ולא הפנתה את המטופלת לבדיקות נוספות, כגון ביופסיה. עקב כך, היבלת אובחנה באיחור כגידול ממאיר (מלנומה). מקרים מסוג זה משויכים ל-רשלנות רפואית באבחון , שבה איחור בזיהוי המחלה מוביל להחמרה במצב המטופל.
בכל חשד לרשלנות רפואית חשוב להתייעץ עם עורך דין רשלנות רפואית בעל וותק וניסיון, לבחינה מדוקדקת של פרטי המקרה ולקבלת חוות דעת של רופא מומחה, הנדרשת לצורך הגשת התביעה ולמיצוי זכויות הפיצוי.
