תביעת על רשלנות רפואית היא הליך משפטי מורכב, שעיקרו דרישת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו כתוצאה מטיפול רפואי רשלני, שניתן על ידי גורמי הטיפול ו/או המוסדות הרפואיים.
נפגעי רשלנות רפואית רבים חוששים מהתמודדות עם מערכת המשפט, בעיקר בשל חוסר ידע וכלים. רבים מאמינים שלא יצליחו להוכיח את טענותיהם, ולכן מוותרים מראש על זכויותיהם.
כאן נכנס לתמונה עורך דין רשלנות רפואית מנוסה – שמכיר את החסמים האלו, יודע כיצד להתגבר עליהם, ומוביל את הלקוחות בתהליך צעד אחר צעד.
המסמכים הנדרשים לביסוס תביעת רשלנות רפואית
חוות דעת רפואית מומחה: אבן היסוד של התביעה
חוות דעת של רופא מומחה היא תנאי יסוד לתביעת רשלנות רפואית.
חוות הדעת תציג את עמדתו של רופא מומחה אובייקטיבי שלא היה מעורב בהליכי הטיפול, ועמדתו מבוססת על מומחיות רפואית בתחום בו עוסקת התביעה.
תפקידו של הרופא המומחה המגיש את חוות הדעת, הוא לבחון את טענות המטופל והתיעוד הרפואי אל מול ההתנהלות המחייבת צוותי טיפול, תקנות וסטנדרטים רפואיים המוכרים לו בשל מומחיותו וניסיונו, ועל בסיס אלה לקבוע או לשלול את קיומה של התנהלות רשלנית, ואת קיומו של קשר סיבתי בין המעשים והנסיבות לבין מצבו של המטופל.
מטרה של חוות דעת מומחה:
- תמיכה בטענת הרשלנות הרפואית, לפיה הרופא המטפל/גורמי הטיפול לא פעלו תחת סטנדרט הזהירות המצופה מהם, ואופן ההתנהלות במתן הטיפול בוצע באופן שאינו סביר.
- הצבעה על קשר סיבתי מוכח בין ההתנהלות הרשלנות הנטענת לבין הנזק שנגרם למטופל.
- פירוט הנזקים אשר נגרמו למטופל- חוות הדעת תפרט את מצבו של המטופל ואת הנזקים שנגרמו לו בשל ההליך הרפואי.
איך משיגים חוות דעת רופא מומחה לתביעת רשלנות רפואית
כאשר מתקיים חשד לקיומה של רשלנות רפואית מומלץ לפנות מוקדם ככל הניתן לעורך דין מנוסה ומקצועי בתחום. ככל שלהערכת עורך הדין קיימת עילת תביעה, מעבר לייעוץ ולליווי המשפטי, עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית מביא היכרות רחבה עם רופאים מומחים ובעלי מוניטין במגוון תחומים, וידע להפנות את מיוצגיו למומחים מוסמכים שחוות דעתם תזכה לתוקף משפטי.
חשוב לפנות למומחה רפואי שלא רק יהיה חתום על חוות הדעת, אלא גם יהיה מוכן להגן עליה בבית המשפט- במקרה הצורך.
תיעוד רפואי
מסמכים רפואיים ותיעוד של הליכי הטיפול חשובים הן להצגת התמונה העובדתית של הליכי הטיפול. מסמכים אלו מהווים הן את הבסיס שעליו יתבסס המומחה הרפואי בכתיבת חוות דעתו, והן אסמכתאות שישמשו להוכחת טענת הרשלנות והנזק שנגרם בדינה בהליך המשפטי.
בין המסמכים הרלוונטיים: סיכומי ביקור אצל רופא משפחה/רופא מומחה, סיכום ביקור במיון, סיכום אשפוז, הפניות, המלצות לטיפול, הסכמה לביצוע פרוצדורה רפואית, צילומים ותוצאות של בדיקות רלוונטיות.
הליכי טיפול והתנהלות בקופות החולים לרוב מתועדים במערכת מידע דיגיטלית וניתן לגשת אליהם באופן מקוון באזור האישי. טיפולים, בדיקות ופרוצדורות רפואיות המתנהלים מול בתי חולים, מכונים ומוקדי רפואה פרטיים: מסמכים אלו אמורים להימסר למטופלים על ידי המוסד המטפל בסיום כל מפגש/הליך טיפול.
במקרים בהם מסמכים אלו לא נמסרו או לא נשמרו על ידי המטופל, רשאי המטופל לבקש עותק מהמוסד הרפואי. ליווי של עורך דין לנזקי גוף יכול לסייע בתהליך זה, להבטיח שכל המסמכים הרלוונטיים ייאספו, ולהשתמש בהם בצורה מיטבית בביסוס התביעה.
חובת שמירת מסמכים על ידי מוסדות רפואיים
מטפל מחויב לתעד את מהלך הטיפול הרפואי בתיק רפואי אישי לכל מטופל, אשר יכלול פרטי זיהוי של המטופל והמטפל, מידע רפואי על הטיפול, היסטוריה רפואית, אבחנה והוראות טיפול. לכל מטופל קיימת הזכות לקבל את התיעוד הרפואי הנוגע לו עם סיום ההליך, ובכל זמן נתון על פי בקשתו.
השמירה על רשומות רפואיות היא חובה חוקית קפדנית המשתנה בהתאם לסוג המוסד הרפואי. התקופה המחייבת לשמירת הרשומות משתנה בהתאם לאופי הרשומה וסוג ההליך הרפואי האמור.
דוגמא:
- תיק רפואי של מטופל בבית חולים: 20 שנים ממועד סיום האשפוז או הטיפול האחרון.
- ניתוח: יומני הליכים כירורגיים (ספר ניתוחים) ויומני הרדמה (ספר מרדימים) במוסד רפואי היא 10 שנים ממועד הרישום האחרון.
- צילומי רנטגן: 10 שנים ממועד ביצוע הצילומים.
- רשומות מרפאה בקהילה: 7 שנים לפחות ממועד כל רישום.
- מרפאות שיניים: חובת שמירת רשומות עד חלוף תקופת ההתיישנות (7 שנים ממועד הטיפול או ממועד גילוי הנזק).
- מעקב היריון בטיפת חלב: עד הגיע האם לגיל 55.
החוק אף מחמיר וקובע חובת שמירת מסמכים ממושכת יותר במקרה של קטינים ובנסיבות מיוחדות אחרות.
בכל חשד לקיומה של רשלנות רפואית יש לאסוף את כלל המסמכים הקיימים ולפנות למוסד הרפואי הרלוונטי להמצאת מסמכים חסרים.
מה עושים כשיש חשד שבית החולים מעלים מסמכים או מידע?
פגמים מהותיים ברשומות רפואיות, לרבות העלמה, אי תיעוד או אי שמירת מסמכים, עשויים לגרום נזק ראייתי, ובמקרים מסוימים אף יכולים להוביל להעברת נטל ההוכחה מן התובעים אל הנתבעים.
כלומר, במקום שהתובע יצטרך להוכיח את טענותיו לרשלנות, המוסד הרפואי הנתבע הוא שיצטרך להוכיח שפעל כנדרש ללא התרשלות.
חוסר במסמכים מספקים אינו סיבה להימנע מתביעה וממיצוי זכויות, ויש להתייעץ עם עורך הדין במקרה של חשש להסתרת מידע ומסמכים על ידי המוסד הרפואי.
