אדם שנפגע מרשלנות רפואית עבר מספר ניתוחים באוזן. הניתוחים בוצעו בהצלחה, אבל למרות זאת הוא נותר עם ירידה קשה בשמיעה, וקיבל פיצויים בגובה של 275,000 ₪
פס"ד מעניין (תיק זה לא טופל במשרדנו) בתחום הרשלנות הרפואית:
התסמינים והאבחון
מ' היה בן 63 כאשר ניגש לרופא אף-אוזן-גרון לאחר שהרגיש ירידה בשמיעה בשתי האוזניים. הרופא שבדק אותו מצא שהוא סובל ממחלה גנטית שגורמת להרס הדרגתי של עצם השמע באוזן, והמליץ על ניתוח באוזן ימין שבה הירידה בשמיעה הייתה חמורה יותר. מטרת הניתוח הייתה להסיר את עצם השמע ולהניח במקומה פרוטזה מלאכותית (עיין ערך אוסיקולופלסטיקה). מדובר בניתוח עדין מאד שדורש מיומנות כירורגית גבוהה, וביצוע על ידי מנתח מנוסה ומיומן בסבירות גבוהה (99%) צפוי להצליח.
הליכי הניתוח והטיפול בבית החולים
מ' עבר את הניתוח בבית החולים אסף הרופא, כאשר באותה תקופה בוצעו עבודות לחידוש הכביש. חדרי הניתוח היו ממוקמים בבניין מרפאות החוץ, במרחק מסוים ממחלקות האשפוז.
מ' נותח באוזנו הימנית והניתוח הסתיים בהצלחה. לאחר הניתוח הוא שמע צליל לחישה באוזן, ובחדר ההתאוששות סיפר לאשתו שהוא שומע ציוץ ציפורים. לאחר התאוששות קצרה הועבר מ' אל המחלקה באמצעות "מיני אמבולנס".
כחודש וחצי לאחר הניתוח נערכה למ' בדיקת שמיעה בה נמצא שהניתוח נכשל וליקוי השמיעה באוזן ימין החמיר. כישלון הניתוח והירידה הנוספת בשמיעה התרחשו כתוצאה מתזוזה של הפרוטזה.
בבדיקה נוספת שהתקיימה 3 חודשים לאחר מכן, נאמר למ' שהפרוטזה נפלה ומונחת בצורה לא תקינה ושעליו לעבור ניתוח חוזר. אלא שבמהלך הניתוח השני מצאו הרופאים נקב בעור התוף, ובמקום הניתוח המתוכנן לתיקון הנזק ולקיבוע של הפרוטזה, עבר מ' שחזור של עור התוף.
את הניתוח השלישי לצורך תיקון עבר מ' כעבור כשנה. לאחר הניתוח העיד על שיפור מהותי בשמיעה, ולאחר ההתאוששות הועבר למחלקת האשפוז, באותה צורה בה הועבר בפעמים הקודמות, באמצעות "מיני אמבולנס".
למרות השיפור בשפיעה שחש לאחר הניתוח, בבדיקות שמיעה שנערכו לאחריו נמצאה ירידה קשה באיכות השמיעה באוזן ימין, ובהמשך התגלה נקב נוסף בעור התוף באותה האוזן.
הנזק וההשלכות
בסופו של דבר, לאחר שמ' עבר שלושה ניתוחים, הוא נותר עם פגיעה קשה מאד בשמיעה שאינה ניתנת לתיקון בניתוח או באמצעות מכשיר שמיעה, ולמעשה עם אוזן לא תפקודית.
תביעת הרשלנות הרפואית
מ' הגיש תביעה כנגד בית החולים וטען כי הסיבה לכך שהפרוטזה זזה ממקומה היא הצורה שבה טיפלו בו לאחר הניתוח. מ' טען כי כל המנתחים הדגישו באזניו לפני הניתוח שיש להימנע מתזוזת ראש ב-24 השעות שלאחר הניתוח וכי יש חשיבות מכרעת להקפדה על הנחייה זו לשם הצלחת הניתוח. נאסר עליו אפילו לרדת לשירותים. על אף האמור, לטענת מ' העברתו למחלקה לאחר הניתוחים הייתה גסה ומטלטלת, ובוצעה באמצעות רכב שאינו ייעודי להעברת חולים. הטלטול הזה הוא הסיבה לכישלון הניתוח הראשון והשלישי ולנזקים מהם סובל מ' לצמיתות.
בית המשפט שמע את העדים ועיין במסמכים הרפואיים וקבע כי אכן מ' הועבר למחלקה בהעברה מטלטלת לאחר הניתוח, וכי ההעברה זו גרמה לתזוזת הפרוטזה ולנזקיו. בנוסף, קבע בית המשפט שנגרמה פגיעה באוטונומיה של מ' מאחר והתעלמו מהתלונות שלו לאחר הניתוח הראשון, ובניתוח השלישי שוב העבירו אותו באותה צורה למרות התנגדותו המפורשת בעניין.
בית המשפט פסק למ' פיצויים בגובה של 275,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.
ניתן ללמוד מפסק הדין לא מעט על שיקולי בית המשפט בבואו להכריע בסוגיות רשלנות רפואית, על הרחבת האחריות החלה על רופאים לכלל גורמי הטיפול ונותני השירות, וכן על חשיבותה וערכה של הזכות לאוטונומיה:
רשלנות רפואית בניתוח שמתקיימת מחוץ לחדר הניתוח
רשלנות רפואית בניתוח מתקיימת לרוב בשל כשלים וטעויות בחדר הניתוח עצמו, דוגמת: נזקי הרדמה, פגיעה עצבית, זיהומים כתוצאה מאי הקפדה על סביבת טיפול סטרילית, עצם זר שנשכח בגוף המטופל ועוד. גם ביצוע ניתוח שלא על ידי גורם מוסמך, או שלא תחת קבלת הסכמה מדעת ישויך לקבוצת הכשלים הללו, אשר המשותף להם הוא טיפול רשלני הניתן על ידי הרופאים וגורמי הטיפול.
במקרה זה האירוע שנקבע, כי הוא זה שגרם לנזק, התרחש מחוץ לחדר הניתוח, לאחר שהרופאים ביצעו את עבודתם במקצועיות, במהלך העברה של המטופל בתחומי בית החולים על ידי גורמים שאינם רפואיים.
ההחלטה לקשור בין ההעברה שגרמה לנזק לרשלנות רפואית – מחזקת למעשה את אחריותו הכוללת של בית החולים על כל שנעשה בתחומו. לאור הסיכונים הכרוכים בתזוזה של המטופל לאחר הניתוח, ובוודאי שבטלטלה אגרסיבית, ההחלטה על ביצוע הניתוח במיקום מרוחק מאזור מחלקות האשפוז, ללא יכולת לספק מענה מתאים ולמנוע את הסיכון שבתזוזה – היא שמצביעה על ההיבט הרשלני ועל חוסר הזהירות והאחריות בה נהגו במטופל.
מה ניתן היה לעשות?
על מנת למנוע את הסיכון והפגיעה במטופל, היה על בית החולים לפעול בזהירות יתרה ולהימנע לחלוטין מההעברה האמורה. מאחר ועבודות תשתית וכבישים עשויות להידרש ואינן תמיד ניתנות למניעה או לדחייה, היה על בית החולים לספק פתרונות בהתאם.
לדוגמא:
- ביצוע הניתוח בחדרי ניתוח הממוקמים במבנה הראשי – במידת הניתן.
- הקמת מתחם אשפוז זמני בבניין מרפאות החוץ בו בוצע הניתוח.
- דחיית מועד הניתוח למועד סיום העבודות.
- הפנייתו של מ' לביצוע הניתוח במוסד רפואי אחר בשל אתגרי הנגישות ואי ההתאמה.
העברתו של מ' באמצעות אמבולנס ייעודי המצויד ומותאם לקיבוע מוחלט של החולה, במערכות למניעת זעזועים ובליווי צוות רפואי המכיר את מצבו ואת חשיבות ההקפדה על ההנחיות.
קשר סיבתי בין הנזק לאירוע הרשלני
מאחר ונזקיו של מ' הם מוחלטים ואף נקבעו בבדיקות שבוצעו בבית החולים עצמו, ולאחר שנקבעה הפעולה המהווה את רכיב הרשלנות, עולה שאלת הקשר הסיבתי. בפסק הדין האמור, קובע בית המשפט את הקשר בין הדברים, כאשר הקשר בין ההתנהלות הרשלנית לנזק שנגרם הוא תנאי לפיצויי נזיקין.
- מהם גורמי ההוכחה עליהם מבסס בית המשפט את החלטתו לקשור בין הדברים?
- כיצד ניתן להוכיח כי הירידה בשמיעה ותזוזת הפרוטזה התרחשו בשל הטלטול?
- האם ייתכן מצב בו הפרוטזה זזה ממקומה גם אצל מטופלים שלא הועברו וטולטלו?
מטבע הדברים, בהיעדר "דלתות מסתובבות" שיאפשרו לנו להשקיף למה היה קורא אם ולולא, בוחן בית המשפט את הסיכויים להצלחה ולכישלון הניתוח, מתבסס על חוות דעת רפואיות ועל היקף ונסיבות של מקרים דומים.
במקרה האמור מדובר בניתוח בעל סיכויי הצלחה כמעט אבסולוטיים, שבוצע על ידי מנתחים מקצועיים והסתיים על פניו בהצלחה.
עדותו של מ' בנוגע לשיפור באיכות השמיעה שחווה לאחר הניתוח הראשון ולאחר הניתוח השלישי קיבלה אף היא משקל, וחיזוק נוסף בשל שיתוף אשתו בתחושה האמורה.
גם ההנחיות הרפואיות החד משמעיות האוסרות על מ' לקום ממיטתו אפילו לשירותים הסמוכים- מצביעים על רמת הסיכון הגבוהה הכרוכה בתזוזת הראש לאחר הניתוח.
בהתבסס על אלה ולאור העובדה שהובלתו של מ' למחלקה בוצעה על ידי רכב שאינו מיועד להסעה רפואית, בכביש בו מתבצעות עבודות תחזוקה, יכול היה בית המשפט לקשור בין ההחלטה הרשלנית על העברתו למחלקה בדרך האמורה, לתזוזת הפרוטזה ולנזקים שנגרמו לו.
מכאן ניתן ללמוד כי ניתן לבסס קשר סיבתי בין הדברים גם ללא הוכחה חותכת, ולסתור טענות הגנה נפוצות בתביעות רשלנות רפואית, לעניין נזק שמהווה סיכון טבעי ועשוי להתרחש גם ללא היבט הרשלנות.
פיצוי שלא בגין נזק - פגיעה באנטומיה רפואית
אחד המרכיבים המשמעותיים בפסק הדין בעניינו של מ’ היה הפיצוי שנפסק בעבור פגיעה באוטונומיה – שלילת היכולת לקבל החלטות מושכלות בנוגע לגופו ולטיפול הרפואי שהוא מקבל.
במקרה האמור, התרחשה הפגיעה לאור העברתו של מ' ברכב ההעברה למרות התנגדותו.
ההחלטה מצביעה על שלילת האפשרות של מ' לבחור כיצד ומתי יועבר לאחר הניתוח, למרות שהתלונן בעבר על העברתו בדרך זו והבין את הסיכון הכרוך בכך.
ניתן ללמוד מההתייחסות האמורה על תפיסתו של בית המשפט את הפגיעה כעוולה משפטית נפרדת מהרשלנות הרפואית עצמה, ועל הזכות לפיצוי נוסף גם כאשר לא מתקיים קשר סיבתי מלא בין הפגיעה באוטונומיה הרפואית לבין הנזק הפיזי הנגרם למטופל.
