הזמן להגשת תביעת נזיקין מוגבל על פי חוק, ותביעות רשלנות רפואית בדומה לתביעות נזיקין אחרות, כפופות למגבלות זמן. על פי חוק ההתיישנות (התשי"ח–1958) תקופת ההתיישנות בתביעות נזיקין, ובכללן תביעות רשלנות רפואית, עומדת על 7 שנים מיום היווצרות העילה.
תביעת רשלנות רפואית שתוגש לאחר תקופת ההתיישנות צפויה להידחות על הסף וללא התייחסות לגוף התביעה, גם במקרים בהם נגרם נזק ממשי למטופלים, תחת עילת רשלנות רפואית מבוססת. יחד עם זאת, החוק מתייחס גם לחריגים מסוימים ולנסיבות בגינן ניתן להאריך את התקופה האמורה, ובמקרים בהם קיים ספק לגבי מועד ההתיישנות חשוב לבחון את הדברים באופן פרטני באמצעות ייעוץ משפטי של עו"ד לרשלנות רפואית.
רשלנות רפואית - פיצויי נזיקין
פגיעה פיזית או נפשית בעקבות טיפול רפואי רשלני עשויה לזכות את המטופל/ת בפיצויי נזיקין משמעותיים בסך מאות אלפי שקלים ואף מיליוני שקלים, וללא תקרה קבועה בחוק.
הפיצוי ניתן בגין הפגיעה, על פי היקף הפגיעה והשפעתה על אורח החיים ואיכות החיים של הנפגעים, ונבחן תחת ראשי נזק מוגדרים, בניהם: אובדן הכנסה, כאב וסבל, נכות זמנית או קבועה, הוצאות, צרכי טיפול, אובדן יכולת השתכרות עתידי וגורמים נוספים.
לצורך קבלת הפיצוי נדרשים הנפגעים להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית, ולעמוד בחובת הוכחה הבוחנת את איכות הטיפול שניתן וקיומה של רשלנות על ידי גורמי הטיפול, את הנזק הפיזי ו/או נפשי אשר נגרם, ואת הקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק הלכה למעשה.
רבים מהנפגעים אינם מודעים לזכויותיהם, ומתמודדים עם השלכות הפגיעה על אורח החיים, התפקוד ואובדן ההכנסה שנוצר עקב המקרה, ללא קבלת הפיצוי המגיע להם.
אחד הגורמים המובילים לאי מיצוי הזכויות ולאובדן של פיצויי נזיקין גבוהים המגיעים לנפגע כחוק, הוא השתהות בהגשת התביעה עד למועד ההתיישנות, שלאחריו לא ניתן לתבוע בגין נזקי הרשלנות.
מהי התיישנות?
התיישנות היא מונח משפטי הקובע את פרק הזמן המקסימלי שבו ניתן להגיש תביעה לבית המשפט. ככלל, התיישנות החלה על רשלנות רפואית מתייחסת לפרק הזמן החולף ממועד קרות האירוע ועד למועד הקבוע בחוק, אולם בנסיבות מסוימות החוק מאפשר שינוי של מועד תחילת הספירה לעניין ההתיישנות.
עם סיום התקופה, רשאי הגורם הנתבע לטעון להתיישנות כנגד התביעה, ולבקש את דחייתה על הסף, מבלי לבחון את התביעה לגופה. ככל שהנפגע/בא כוחו לא יציגו עילה מספקת להשתהות אשר עומדת במבחן בית המשפט, התביעה צפויה להידחות ללא דיון.
מתי חלה התיישנות על רשלנות רפואית על פי החוק?
כאמור, התיישנות על רשלנות רפואית על פי חוק היא 7 שנים מהמועד שבו נוצרה עילת התביעה, כאשר העילה נוגעת למקרה הרפואי ולנסיבות:
- מועד ההליך הטיפולי- דוגמת ניתוח או פרוצדורה רפואית שהסתיימו בנזק: הותרת נכות ומגבלה, מות המטופל.
- מועד פרוץ הנזק- דוגמת התפרצות מחלה כתוצאה מכשל בטיפול רפואי/תרופתי.
- מועד גילוי הנזק- נזק רפואי שגרם בהליך רשלני והתגלה בהמשך. דוגמת: רשלנות רפואית באבחון של מחלת הסרטן והתפרצות אגרסיבית של המחלה מקץ חודשים ואף שנים לאחר מכן.
חריגים לתקופת ההתיישנות
נזקי רשלנות רפואית בטיפול בקטינים
כאשר הנפגע הוא קטין, רשאים הוריו לתבוע את הנזק שנגרם לו בעבורו, בהתאם לתקופת ההתיישנות המוגדרת. ככל שלא עשו זאת, תקופת הספירה לעניין ההתיישנות תתחיל עם הגעת הקטין לגיל 18, ותימשך 7 שנים ממועד זה.
המשמעות: נפגעי רשלנות רפואית שהיו קטינים בעת האירוע, רשאים לתבוע את זכויותיהם ואת הפיצוי בין הרשלנות עד הגיעם לגיל 25.
אולם, בתביעות שעילתן "הולדה בעוולה" (מקרים בהם בגלל התרשלות בבדיקות במהלך ההריון לא נמצאו מומים שאילו נמצאו היו גורמים להורים לבצע הפלה(, ההתיישנות היא בתוך 7 שנים ממועד הלידה.
מצב רפואי/נפשי של הנפגע
במקרים בהם הניזוק, בין אם כתוצאה מן הרשלנות ובין אם כתוצאה מסיבה אחרת, אינו בעל יכולת/מודעות למצבו, ואינו חוסה תחת אפוטרופוס (דוגמת: הנפגע אינו בהכרה, או לאחר פגיעה קוגניטיבית או נפשית שאינה מאפשרת לו להבין את מצבו), תקופת ההתיישנות תחל ממועד מינוי האפוטרופוס או מהמועד בו הניזוק חזר להיות מודע למצבו.
גילוי מאוחר
כאשר הנפגע גילה את הנזק או את הקשר הסיבתי לרשלנות לאחר תקופת ההתיישנות הקבוע בחוק, תיתכן אפשרות להתחיל את מניין תקופת ההתיישנות מיום הגילוי, ולא יאוחר מ-10 שנים ממועד האירוע. במקרים אלו נדרשת עבודה משפטית מקדימה, אשר תבסס את הסיבה להשתהות.
זמן הטיפול בתביעה
שעון העצר לעניין ההתיישנות ייעצר עם מועד הגשת התביעה, וככל שהתביעה הוגשה בזמן ו/או תחת נסיבות מיוחדות, זמן הטיפול בתביעה לא ייחשב, גם במקרה של התארכות ההליך המשפטי מעבר לתקופת ההתיישנות.
