רשלנות רפואית בטיפול נפשי היא בין המורכבות לתביעה ולהוכחה, אולם חשוב לדעת כי חובת הזהירות והאחריות החלה על גורמי הטיפול והמוסדות הרפואיים בכלל ענפי הרפואה, חלה גם על תחום זה, ונכות נפשית אשר נגרמה או הוחמרה בשל טיפול שאינו עומד בסטנדרט הטיפול המחייב- עשויים להוליד זכות לפיצויי נזיקין.
האתגר המשפטי והחשיבות שבייעוץ מקצועי בתחום רשלנות בטיפול נפשי
תביעות רשלנות רפואית הן נגזרת לפקודת הנזיקין בישראל, ועוסקות בתביעת פיצוי כספי לנפגעי גוף ונפש, כאשר פגיעתם היא תוצאה של רשלנות גורמי הטיפול. בעוד שבכל הנוגע לנזקי גוף ניתן לבסס את ההוכחה על פרמטרים מדידים ונתונים עובדתיים, תחום בריאות הנפש מורכב יותר, כמו גם האתגרים שבהוכחת פגיעה והחמרה.
יחד עם זאת, ייעוץ משפטי פרטני והכוונה מקצועית של עורך דין רשלנות רפואית למומחים ולגורמי טיפול מובילים בתחומם, עשויים לסייע רבות בגיוס חוות הדעת הנדרשות להוכחת הפגיעה והטיפול הרשלני, ולהוביל למיצוי זכויות מלא ולפיצויי נזיקין מהותיים עבור הנפגעים.
מאפייני הטיפול והסיכונים ברשלנות רפואית בתחום הנפש
רשלנות רפואית בתחום בריאות הנפש עשויה להיות חמורה פי עשרות מונים מסוגי רשלנות אחרים, בשל מאפיינים ייחודיים הנוגעים למחלות הנפש ולמאפייני הטיפול.
טיפולים נפשיים ורגשיים מתאפיינים בתקופת טיפול מתמשכת, ובמערכת יחסים המבוססת על אמון ותחושת קרבה.
בשונה מתחומי טיפול רפואי אחרים שבהם המטופלים עשויים לבחור בהתייעצות עם גורמים נוספים, בחוות דעת נוספת ובהחלטה האם לקבל או לדחות את המלצות הרפואיות שניתנו להם, בתהליך הטיפול הנפשי המתמשך המטופל יתקשה לשתף גורמי טיפול נוספים ולקבל חוות דעת וחלופות טיפול אפשריות.
יתרה מכך, במקרים רבים הקושי הרגשי של המטופלים, לצד הדעות הקדומות הקיימות כלפי מתמודדי נפש, מובילים את המטופלים להימנע מלחשוף את עצם הטיפול ואת תוכנו גם בפני מקורבים ובני משפחה, מה שיוצר תלות ומתן אמון מוחלט במטפל.
טיפול רשלני, ושלא על פי חובת האחריות והזהירות המחייבת, הניתן על ידי פסיכולוג, פסיכיאטר או מטפל רגשי אחר, עשוי להוביל להעמקת הנזק הנפשי באופן שיקשה על שיקום המטופל בעתיד, כמו גם לנזק גופני- פגיעה עצמית, הידרדרות פיזית וקוגניטיבית ואף להתאבדות.
חשד לרשלנות רפואית בטיפול נפשי - תרחישים ונסיבות
בין המקרים העשויים להוביל להיתכנות תביעת רשלנות רפואית בטיפול נפשי:
- אי אבחון מחלת נפש בהליך אבחון פסיכיאטרי/פסיכולוגי והיעדר טיפול מתאים.
- אבחון שגוי של מחלת נפש, ומתן טיפול תרופתי שאינו מתאים לחולה.
- אבחון והצבעה על מחלת נפש באדם בריא, וכתוצאה מכך פגיעה בשגרת חייו, בפרנסתו ובקשריו הבינאישיים.
- המלצה רפואית לאשפוז בכפייה שלא על פי תקנות מחייבות, תוך פגיעה בזכויות החולה ובאוטונומיה שלו.
- מסירת מידע רפואי רגיש תוך הפרת הסודיות הרפואית של החולה.
- התעלמות מרקע רפואי קודם, מתסמינים וממידע אשר מהווים גורמים מכריעים באבחון ובהתאמת הטיפול.
אשפוז בכפייה
מתמודדי נפש אשר מצאו עצמם תחת אשפוז בכפייה מתמודדים עם השלכות רבות של אשפוז כזה, המתבצע במתקני אשפוז פסיכיאטרים, תוך שלילת חירותם וזכויותיהם.
חשוב לציין כי זכויותיהם של מתמודדי נפש מעוגנות בין היתר בחוק זכויות החולה ובחוק טיפול בחולי נפש, ואינן פחותות מן הזכויות של כל אזרחי ותושבי המדינה, לרבות הזכות לקבלת מידע מלא על מצבם הרפואי, חלופות הטיפול האפשריות וקבלת החלטה מדעת להסכמה לטיפול רפואי, או לסירוב לו, הכל בהתאם למצבם.
אשפוז פסיכיאטרי בכפייה מתאפשר בחוק בתרחישי קיצון בלבד, כאשר קיימת סכנת פגיעה מהותית של החולה בעצמו או בסביבתו, בהתבסס על אבחון פסיכיאטרי מקיף והמלצת גורמים מוסמכים, ולפרק זמן מוגבל.
אשפוז בכפייה של מטופל שלא על פי התקנות האמורות, עשוי לבדו להוות עילה לתביעת רשלנות רפואית ולפיצויי נזיקין למאושפז.
יכול לעניין אותך גם: רשלנות רפואית באבחון
התאבדות
התאבדות של מטופל עשויה להוות עננה גם מעל ראשם של מטפלים מסורים ואחראים, ובפני עצמה אינה מעידה על קיומה של רשלנות רפואית.
עם זאת, בנסיבות מסוימות, עשויה לעלות טענה לרשלנות אשר בהיעדרה ניתן היה למנוע את המקרה המצער וההתאבדות. דוגמא: מקרה בו החולה פנה לעזרה ולסיוע בטרם ההתאבדות, ו/או היה מצוי בהליך טיפולי מתמשך אשר במסגרתו ניתן היה לזהות את גורמי הסיכון והמצוקה הנפשית, אך המטפל לא פעל באחריות הנדרשת ממנו ולא מנע את המקרה.
את תביעת הרשלנות בגין התאבדות, ככל שזו השיגה את מטרתה והמטופל אינו בין החיים, יוכלו להגיש יורשי העיזבון של המנוח, כתביעת נזיקין לעיזבון.
